אהרון נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול")

פסק דין

מבוא:

התובע, יליד 14.1.81, נפגע בשתי תאונות דרכים כמשמעותן בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). התאונה הראשונה ארעה ביום 10.9.08 (להלן: "התאונה הראשונה"). התאונה השנייה ארעה ביום 23.9.09 (להלן: "התאונה השנייה").

התאונה הראשונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. ביום 13.4.11 עמד התובע בפני ועדה רפואית של המל"ל שקבעה כי בהתאם לסעיף 35 (1)(א-ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") נותרו לו נכויות כדלקמן:

א. נכות זמנית: מיום 6.10.08 ועד יום 31.12.08 - 10%.

ב. נכות צמיתה: מיום 1.1.09 ואילך - 5%.

התאונה השנייה לא הוכרה כתאונת עבודה ולא נקבעה בגינה נכות צמיתה.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת הכיסוי הביטוחי ביחס לשתי התאונות (ר' פרוטוקול הישיבה מיום 8.11.11, עמ' 1 שורה 9). לפיכך, יעסוק פסק הדין בשאלת נזקיו של התובע בלבד.

הראיות:

מטעם התובע העיד התובע בעצמו. כמו כן הוגש מטעמו תצהיר עדות ראשית מיום 1.3.12 וכן שני תיקי מוצגים, האחד שצורף לתצהיר עדות ראשית והשני מיום 4.3.13 ואשר כלל תלושי שכר עדכניים לתקופה שמ - ינואר 2012 ועד ינואר 2013.

מטעם הנתבעים הוגשו גם כן שני תיקי מוצגים. האחד ביום 17.5.12 והשני ביום 12.6.12. תיקי המוצגים סומנו - נ/1.

יוער כי לאור התנגדות ב"כ התובע להגשת התיעוד הרפואי, קבעתי (ראה עמ' 11 לפרוטוקול) כי הצדדים יוכלו להתייחס בסיכומיהם לשאלת קבילות המסמכים הרפואיים שהוגשו. בהעדר כל התייחסות מטעם התובע בסיכומיו לעניין קבילות המסמכים הרפואיים כאמור - ראיתי לקבלם כראיה.

הנכות הרפואית:

הצדדים לא העלו כל טענה כנגד קביעת המל"ל, לא באשר לעצם קיומה של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה הראשונה ולא ביחס לשיעורה.

משכך, לא ראיתי כל סיבה שלא לקבל את קביעת הוועדה הרפואית ואני מעמידה את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע כתוצאה מפגיעותיו בתאונה הראשונה נשוא כתב התביעה על 5%.

מאחר ולא נקבעה לתובע נכות רפואית בגין התאונה השנייה, אתייחס מעתה ואילך להשלכותיה של הנכות הרפואית שנגרמה בתאונה הראשונה בלבד, אלא אם יצוין אחרת.

הנכות התפקודית:

התובע ביקש לקבוע כי לנכותו הרפואי יש השלכה על תפקודו ומשכך, לטענתו, יש לקבוע כי נכותו התפקודית זהה לזו הרפואית והינה בשיעור 5%. לעומתו, ביקשה הנתבעת לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע נעדרת כל השלכה תפקודית.

הלכה פסוקה היא כי הקביעה האם קיימת זהות בין הנכות הרפואית לתפקודית נגזרת ותלויה במידת הפגיעה בעיסוקו של הנפגע, ביכולת האדפטציה שלו, בכושר השיקום, ובתנאי שוק עבודה וכד' (ראה: ע"א 586/84 מקלף ואח' נ' זילברברג ואח' פ"ד מג(1) 137, 152).

לאחר ששמעתי את עדותו של התובע ובהתחשב במכלול הראיות שהוצגו בפניי אני סבורה כי הצדק עם הנתבעת.